אתרי התיירות  והאטרקציות באיטליה כוללים  אמנות, מוזיאונים, ארכיטקטורה, מסעדות וכפרים ציוריים משולבים בנופים מרהיבים. מאמר זה סוקר מספר אטרקציות תיירותיות מהמפורסמות ביותר באיטליה.

אטרקציות תיירותיות ברומא
הקולוסיאום ברומא נבנה על ידי הקיסר וספסינו  Vespasiano ו נחנך בשנת 80 לספירה. הקולוסיאום נבנה על מנת לספק בידור לתושבי העיר ובו היו צופים בקרבות הגלדיאטורים המפורסמים. כיום ניתן  להיכנס לסיור במבנה עצום ומרשים זה ולהתרשם מהארכיטקטורה והעוצמה שאפיינו את הבניה הרומאית  הציבורית.

ברומא נמצאת גם מדינת הוותיקן ובה רצוי לבקר באתרי החובה בהם מוזיאון הוותיקן, הקפלה הסיסטינית, גינות הוותיקן, בזיליקת פטרוס הקדוש וכן בכיכר פטרוס הקדוש. לטיול בותיקן רצוי להקדיש לפחות חצי יום או אפילו יום.

פונטנה די טרווי  היא המזרקה המפורסמת ביותר ברומא. האגדה אומרת כי מי שזורק מטבע לתוך  בריכת המים יחזור לפחות עוד פעם אחת. פונטנה די טרווי נבנה במאה ה-18  והיא ממקומות התיירות הפופולרים ברומא. בשעות ערב האוירה הרומנטית משתלטת על אזור המזרקה וזוגות רבים באים לבלות שם.

הככר הספרדית והמדרגות הספרדיות הוא גרם מדרגות המובילות לכנסייה  דה טריניטה מונטי. בתחתית המדרגות נמצאת מזרקת הספינה. זו כיכר מאוד פופולרית בין תיירים וסוחרים מקומיים, בעיקר בחודשי הקיץ. עם זאת, יש להזהר בסביבת הכיכר מכייסים שמוצאים אף הם את פרנסתם באזור.

אטרקציות תיירותיות בטוסקנה
טוסקנה היא אחד מאתרי התיירות היפים ביותר בעולם. אזור זה כולל בתוכו את פירנצה, פיזה, לוקה ואת סיינה. בטוסקנה תמצאו את היצירות של הציירים הגדולים הרנסאנס, פסלים ואדריכלים, כמו ליאונרדו דה וינצ ‘י, מיכלאנג’לו .

מגדל פיזה הוא מגדל הפעמונים של הקתדרלה של פיזה שבנייתו החלה בשנת 1173. מיד לאחר שהבנייה החלה, המגדל התחיל לנטות לצד אחד בגלל האדמה הרכה שעליה נבנה.  המגדל שוב נפתח לציבור ב -2001 לאחר כ-12 שנים של שיפוץ מאסיבי. ישנם סיורים מודרכים במקום אותם ניתן לקחת. למתכננים לעלות יש אתגר לא קטן עם מעל ל-300 מדרגות המתפתלות במעלה גרם מדרגות צר.

בגלריה אופיצי שבפירנצה, ניתן להתרשם מציורים של בוטיצ’לי, ג’וטו, ליאונרדו, מיכלאנג’לו, פיליפו ליפי, רפאל, רמברנדט וציירים מפורסמים אחרים.

להשכרת רכב באיטליה לחצו כאן. למסלול של 8 ימים בטוסקנה בקרו כאן.

Share on Facebook

מאת: יונה דורון

השוויצרים קבלו במתנה טבע מהמם, השקיעו את מיטב כוחם בשימור ובפיתוח והתוצאה : ארץ נהדרת!

את טיולנו בן עשרת הימים התחלנו בעיר הנאה לוגאנו השוכנת לחופו של אגם בעל שם זהה. העיר מתהדרת בטיילת ארוכה ויפה, לחוף האגם, אשר חלקה מוצל בשדרה של עצי ערמון היוצרים חופה ירוקה וצפופה. יש בטיילת, כמובן, בתי קפה, מסעדות, דוכני גלידה ומזכרות. מעברו השני של הכביש יש בתי מלון אשר חלונותיהם ומרפסותיהם עטורים פרחים צבעוניים. הפארק העירוני נמצא גם הוא על חוף האגם וגדוש פרחים, דשאים ועצים רחבי נוף. באגם השלו שוחים בנחת ברבורים גאים וברווזים צנועים, זה בצד זה.

האטרקציה העיקרית בעיר (שאותה אסור לפספס!) היא העלייה לפסגת הר סן-סלבטורה. העלייה נערכת בשני שלבים: רכבת הרים ולאחר מכן רכבל. הנוף הנשקף מלמעלה (לא להתעצל ולטפס גם במדרגות למרפסת העליונה) הוא פשוט מהמם ! אגמים, נהר, גשרים, יערות, דשאים, בתי עץ מכוסים בפרחים – העין לא שבעה מן המראות !

התאכסנו במלון LA PERLA הנמצא סמוך לשדה התעופה בעיירה AGNO (5 ק”מ ממרכז לוגאנו). זהו מלון 4 כוכבים מצוין ובשל העובדה שאינו במרכז העיר מחיריו בהחלט סבירים.

מלוגאנו המשכנו לביקור קצר בלוקארנו השוכנת גם היא (איך לא?) לחוף אגם ומתהדרת בטיילת יפה ואלגנטית משלה. הקדשנו לה כשעתיים והמשכנו למפלי רייכנבאך השוצפים ואחר כך עברנו את מנהרת סנט גוטארד שאורכה 17 ק”מ.

תחנתנו הבאה הייתה העיירה MERLIGEN . בעיירה זו חי הסופר ארתור קונן-דויל, אביו מולידו של הבלש המפורסם שרלוק הולמס. כאן כתב את סיפוריו ובמפלים הסמוכים מצא את מותו כאשר החליק ונפל. העיירה מנציחה את זכרו בדרכים שונות. אנו התאכסנו במלון שרלוק הולמס. פרצופו של הבלש בעל המקטרת והכובע הוטבע על שטיחי הקיר, על שלט המלון ובעוד מקומות בלובי. הגענו למלון בשעות אחר הצהרים, מבלי להזמין מקום מראש, וקבלנו את החדר האחרון שהיה פנוי. בדיעבד הסתבר שזה לא היה חדר אלא דירת שלושה חדרים מרווחת אשר מחלונותיה נשקפו נופיה האופייניים של שוויץ !

למחרת בבוקר נסענו לקניון המדהים של הנהר AARA . ההליכה היא על שביל עץ רחב ונוח. הנהר האיתן זורם מלמטה, עצים צומחים משני הצדדים על ההרים והאוויר קריר וצלול. בהמשך הדרך עוברים מנהרות חצובות בסלע ורואים מפלים שוצפים. ההליכה נמשכת כארבעים דקות בכל כיוון. כדאי להצטייד במעיל דק או סוודר (גם בקיץ) והכי חשוב – מצלמה !

הנסיעה נמשכת בתוך נוף משגע (שאריות שלגים בצידי הדרך) עד לעיר היפה אינטרלאקן אשר בהחלט ניתן לכנותה גם עיר הפרחים. הרחוב הראשי הארוך מלא וגדוש חנויות, מלונות, מסעדות, בתי קפה ודוכני מזכרות. מבין המלונות התפעלנו מן ההידור של מלון גרנד הוטל ויקטוריה ומן המראות המקסימים הנפרשים ממרפסת הקומה ה-18 של מלון מטרופול. קאזינו קוראסאל, במרכז העיר, מתהדר גם הוא בגנים יפים ומזרקה וממולו יש דשאים ענקיים שעליהם נחתו כל כמה דקות מרחפים. נראה שזו האטרקציה העיקרית לצעירים בעיר הזו. השמים מלאים בחופות צבעוניות ענקיות אליהן קשורים שני אנשים המבקשים להדמות לעופות השמיים.

אנו התאכסנו במלון SONNE הנמצא בעיירה MATTEN הצמודה לאינטרלאקן. המלון היה נעים ונוח. המנהל צייד אותנו בכרטיסי אוטובוס התקפים לשלושת ימי שהותנו במקום ובהם יכולנו לנסוע חופשי למרכז אינטרלאקן, נסיעה שאורכה כחמש דקות בלבד. זה היה סידור מצוין שחסך לנו “התברברות” ותשלומי חנייה בעיר.

העיירה הבאה בתור , גם היא יפהפייה בזכות עצמה, הייתה GRINDELWALD וממנה למפלי TRUMMELBACH האדירים. בהמשך הטיול העיירות BRIENZ, BATENBERG ו –SPIEZ אשר את כולן אפשר להגדיר במילה אחת – מקסימות ! העיר הבאה, THUN מתייחדת בכך שהעיר העתיקה שלה נמצאת על אי בין שני נהרות והחנויות שברחוב הראשי נמצאות בשני מפלסים.

לא ויתרנו גם על עיירת הסקי והנופש האלגנטית GSTAAD ועוד אחת, פחות ידועה אך לא פחות יפה – SANEN.

בכדי לגוון במקצת בחרנו להגיע לעיירה GRUYERES שבה מייצרים את הגבינה המפורסמת. בקרנו במפעל, קבלנו הסברים מפי הפרה שרי (באוזניה…) ומסתבר שכל פרה אוכלת 100 ק”ג חציר ביום (!), נותנת 20 ליטר חלב שממנו מייצרים את הגבינה. קבלנו גם שתי פרוסות ארוזות לטעימה, היה מעניין.

בעיירה זו בקרנו גם בטירה מימי הביניים אליה ניתן להגיע בטיפוס רגלי בלבד. המקום היה הומה תיירים ובמסעדות כמעט ולא ניתן היה למצוא שולחן ריק בשעת הצהרים. הסיור בטירה בתוספת הסרט המוקרן במקום הכניס אותנו לאווירת התקופה והיה בהחלט מרשים.

לסיום טיולנו בשוויץ החלטנו לכבד בביקורנו את בירתה ברן. לשם כך נסענו קודם לעיירה MURTEN השוכנת לחופי אגם בשם זה. מצאנו מלון טוב ולא יקר, ANGE שמו. בילינו את הערב בעיירה הנאה ולמחרת בבוקר נסענו לברן ברכבת, נסיעה של חצי שעה.

העיר העתיקה של ברן מתהדרת במדרחובים יפים ותוססים, מלאי קשתות, שאותם חובק נהר הארה. התרשמנו מן המזרקות והפסלים אשר חלקם מתארים את גיבורי המקרא שלנו (שמשון הנלחם באריה, משה עם לוחות הברית) והצצנו גם לביתו של אלברט אינשטיין. כמו כל התיירים עמדנו גם אנחנו מול השעון העתיק והמפורסם של העיר וחיכינו לגלריית הדמויות הצבעוניות שתצא לדרכה בשעה עגולה ונוכל להנציחה במצלמתנו. לא שכחנו גם את הדובים, סמלה של העיר, והצטרפנו להמוני התיירים המבקרים ומצלמים אותם.

טיולנו בעיר נמשך עד לשעות אחר הצהרים ומשם חזרנו לMURTEN לבלות עוד לילה בנוף שוויצרי טיפוסי, לאכול מנת פונדו גבינה טעים ובכך לחתום את ביקורנו בארץ יפה זו.

פרטים אודות מחבר המאמר:

אם לשלושה וסבתא לארבעה. מורה ומחנכת לשעבר,

גרה ברחובות ואוהבת לפרוש כנף ולטייל בעולם.

אוהבת לכתוב ופרסמה כבר שני ספרים:

“תחנות בזמן” – קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה

“סוד במשפחה” – רומן שעלילתו מתרחשת בישראל ובפאריז.

מקור המאמר: http://www.reader.co.il/article/16023/טיול-בשוויץ

קישורים רלוונטיים:

• השכרת רכב בשוויץ

Share on Facebook

מאת: יונה דורון

סדרת הרצאות על המיתולוגיה היוונית הייתה התמריץ שבזכותו החלטנו, בעלי ואני, לצאת לטיול בן שבועיים ביוון. המרצה בקורס ניער את האבק מסיפורים נושנים, שלמדנו בילדותנו, על מעלליהם של אלי האולימפוס בניצוחו של זאוס והוסיף עליהם עוד כהנה וכהנה. אי לכך התחנה הראשונה בטיולנו הייתה אתונה ובאתונה – האקרופוליס.

כאשר שוטטנו בינות לשרידי המקדשים, העמודים הגבוהים ופסלי השיש המפוארים, נדמה היה שכל אותם אלים אגדיים אכן חיו ופעלו. יחד עמנו שוטטו עוד אלפי תיירים מכל קצווי תבל, כולם משולהבים מחום והתרגשות ומזיעים כהוגן מתחת לשמש הקופחת על ראשינו ללא רחמים.

בהמשך לביקור באקרופוליס המרשים, סיירנו במוזיאון הארכיאולוגי. שם, בתוך אולמות גדולים ומקוררים, צפינו במאות כדים מעוטרים מכל גודל ומין, בכלי נשק עתיקים, בתכשיטים ובאוסף גדול ומרשים של פסלי שיש אשר חלקם שבורים פה ושם. לכל פריט יש הסבר ביוונית ובאנגלית. מי שמתעניין בנושא יכול לבלות שם שעות רבות.

אבל אתונה איננה רק עבר, יש לה הווה מודרני ותוסס. בקרנו בשלוש כיכרות שונות זו מזו: אומוניה – גדולה, עממית והמונית, סינטגמה – אלגנטית ויוקרתית ומונסטריקי – מזרחית. מאומוניה לסינטגמה נמתחות שדרות קניות גדושות מאות חנויות לכל עניין וצורך וביניהן גם שוק ססגוני, נקי ומסודר. סביב מונסטריקי מתפרש באזאר מזרחי לכל דבר ומסינטגמה יוצאים אל רובע הפלאקה.

כאן המקום להזכיר שלפני הטיול חששתי קצת שלא אבין את השילוט. מסתבר שהחשש היה לשווא. במרבית המקומות יש בצד, או אחרי השלט היווני גם שלט לטיני. כאשר זה לא נמצא, נזכרתי קצת בלימודי הגיאומטריה בתיכון (אלפא, ביתא, גמא, דלתא…) ובתוספת הידע של בעלי מהאוניברסיטה, הסתדרנו לא רע.

מעל כיכר סינטגמה נמצא ארמון הפרלמנט. ברחבה שלפניו מתבצע טקס חילופי משמרות: חיילים בתלבושת חצאית אלבנית בצבע קרם ונעליים עם פונפונים, מבצעים צעדה טקסית ומעין ריקוד המדמה אותם לסוסים. כל זה, כמובן, לעיני התיירים הרבים ומצלמותיהם. מאחורי הפרלמנט משתרע פארק ירוק ענק שבתוכו גם גן בוטני וגני משחקים לילדים.

ברובע הפלאקה בילינו שני ערבים נעימים. הרובע הוא אוסף של רחובות צרים, משופעים במסעדות (טברנות), חנויות ודוכנים לממכר מזכרות, בגדים ותכשיטים. באוויר נשמע בליל של שפות ומן הטברנות בוקעים צליליו המתוקים-עצובים של הבוזוקי. המלצרים מתחלקים לשניים: “הציידים” ו”המגישים”. תפקידם של הציידים כשמם כן הוא: הם פונים לעוברים והשבים ומזמינים אותם לטעום מן האוכל הנפלא והאותנטי של מסעדתם. מיומנותם וניסיונם הרב מאפשרים להם לפנות, כמעט לכל אחד, בשפתו הוא. אצלנו הם זיהו את הישראליות עוד לפני שפצינו פה לומר מילה באנגלית. ה”מגישים” תפקידם לשרת את ה”ניצודים”. בסופו של דבר, כל הצדדים יוצאים מרוצים.

את בקר השבת הקדשנו לאי הקרוב ביותר לאתונה – אגינה שמו. ממלוננו, שהיה סמוך לכיכר אומוניה, נסענו ברכבת התחתית, הנקיה והיעילה, לפיראוס. שם עלינו על מעבורת גדולה ותמורת שנים-עשר יורו היא השיטה אותנו לאגינה. במעבורת יש אפשרות לשבת באולם גדול וממוזג, שיש בו גם מסעדה, או על שני הסיפונים הפתוחים. מאחר ועלינו די מאוחר לאנייה, כל המקומות באולם היו כבר תפוסים ונאלצנו לשבת על הסיפון. השמש יקדה ואני הצטערתי מאוד על שלא דאגתי להצטייד בקרם שיזוף. השייט נמשך כשעה ורבע.

האי עצמו די גדול. אנו בקרנו רק בחלק הקרוב לנמל שהוא ממוסחר לחלוטין. בתי הקפה והמזללות המרובות – מלאים. דוכני המזכרות זוכים למבקרים מרובים אך לקונים מועטים בלבד.

לאחר שלושה ימים גדושי עניין וחוויות באתונה לקחנו את הרכב, שהזמנו בסוכנות הנסיעות, ויצאנו לתור את הארץ. שמונים אחוז משטחה של יוון – הררי. בזאת חשנו היטב בנסיעותינו בכבישים הצרים למדי והמתפתלים. מרחק, שנראה קצר במפה, הופך לנסיעה ארוכה מאחר ותנאי הכביש הם כאלה שאינם מאפשרים פיתוח מהירות במרבית המקרים. הפיצוי הוא בנוף הנפלא המתגלה כמעט מעבר לכל עיקול בדרך. נוסעים בתוך כרמי זיתים, יערות אורנים, חורשות עצי דולב ושובלי הרדופים בלבן וורוד משני עברי הכביש. למטה מתגלה הים הכחול והרוגע במאות מפרצים ולשונות ים. על אף הרצון להגיע למטרה, אי אפשר שלא לעצור שוב ושוב במפרצים שבצדי הכביש ולהתפעל מן הנוף!

אמנה כאן, על פי הסדר, את המקומות בהם עצרנו וסיירנו.

אראחובה – עיירה הררית ציורית, עשרה ק”מ לפני דלפי. זהו מרכז של עבודות אריגה מסורתיות: שטיחים בכל גודל, תמונות, מפות, מפיות וציפיות לכריות. הכל במגוון צבעים ודוגמאות. בנוסף לכך תצוגה מרהיבה של עבודות עץ זית. מצאנו פנסיון קטן, נקי וזול שבו לנו וקבלנו גם ארוחת בוקר, הכל תמורת שלושים וחמישה יורו!

דלפי – שרידי מקדש אפולו המפואר: עמודים ורדרדים וגבוהים, פסלים, חלקי חומה – בהחלט מרשים. תיאטרון ואצטדיון, שנשתמרו יפה, בראש ההר. במקום יש גם מוזיאון קטן ואיכותי שבו מספר פסלים מעניינים. המפורסם שביניהם הוא פסל “הרוכב”. מומלץ מאוד לקנות את הספר הירוק של יוון, הוא מתאר בצורה עניינית ומדויקת כל חדר במוזיאונים המומלצים ומעשיר את חווית הביקור. קצת אחרי עתיקות דלפי יש תצפית נפלאה על עמק מיליון הזיתים!

וולוס – עיר גדולה במזרח יוון. חצינו רק את שוליה בדרכנו לשתי עיירות הרריות מקסימות: פורטריה ומקרניצה. בראשונה יש מרכז ענק של צנצנות ממולאות בפרות משומרים ובדבש עם אגוזים ושקדים. המראה צבעוני ושובה-עין. בצמוד לצנצנות ניצבים בקבוקי אוזו לבנים, צרים וארוכים, צורתם מזכירה רקדניות דקות-גו ועדינות.

בעיירה השנייה יש מרכז לממכר צמחי תבלין שונים ומשונים המסודרים באגודות, אגודות ומפיצים ריח משכר וכן מרכז נוסף של דוכני עבודות עץ יפות ומיוחדות.

שתי העיירות ממוסחרות אך בכל זאת משובבות נפש.

קאלאמפאקה – עיירה למרגלות צוקי מטאורה ובה אוסף ענק של בתי מלון עבור כל התיירים הבאים לחזות בפלא-העולם הנקרא מטאורה. הצוקים האפורים הגדולים והחשופים שולטים על שמי העיירה ונשקפים מכל עבר. הביקור במנזרים התלויים בראשי צוקים אלו הוא חוויה מיוחדת במינה. ישנם ששה מנזרים ולכל אחד מהם יש יום בשבוע בו הוא סגור. אנחנו בקרנו בשלושה. התחלנו מוקדם בבוקר (הם נפתחים בתשע) וזה בהחלט שונה להיות אחד מקבוצת מבקרים קטנה או אחד מהמון רועש. בכל מנזר יש כנסייה קטנה שבמרכזה כיפה גבוהה וסביבה עוד כמה כיפות קטנות יותר. הקירות מכוסים ציורי קדושים מוקפי הילה וציורי סיפורים מהברית החדשה. פנים הכנסייה חשוך במקצת וריח חזק של נרות וקטורת אופף את הנכנסים. הנזירים שראינו לבשו שחור ורק פניהם הלבנות היו גלויות. לגברים היה שיער ארוך, אסוף בזנב סוס הדחוק מתחת למצנפת. הם מדברים חרש ומחייכים מעט. בכל עת הביקור אדם שואל עצמו כיצד הצליחו לבנות את מבני האבן המרשימים הללו במקום כל כך קשה לגישה וכיצד חיו הנזירים הראשונים שהגיעו למקום בסולמות חבלים ובתוך סלים ענקיים. בעלי לא יכול היה להפסיק לצלם את המקום והנופים המתגלים ממנו, זאת בנוסף לסט הגלויות שקנינו שם.

מטצובו – כפר הררי קטן ובו בתי אבן ומגיעים אליו בדרך נופית מעניינת.

יואנינה – עיר גדולה ותוססת לחופו של אגם. בתוכה מבצר וחלקי חומה. לאורך האגם טיילת מקסימה, מקורה בחלקה. בצדה האחד שדרת עצי דולב גבוהים היוצרים מעין חופה ירוקה ובצידה השני מתחם מזון מכל סוג (בולט אוסף גדול של קונדיטוריות ובהן עשרות סוגי בקלאווה). כאן מתייחדות חנויות התיירים במגוון תכשיטים מדהים, בכלי כסף עדינים, בנרגילות ובמבחר מחרוזות תפילה צבעוניות.

חמישה ק”מ מיואנינה שוכנת מערת הנטיפים הגדולה ביותר בבלקן. היא משתרעת על פני ארבעה-עשר דונם. במרכזה הולכים ק”מ אחד ומטפסים על 500 מדרגות! ישנם מספר אולמות שבכל אחד מהם אטרקציה אחרת: צלב, נרות, בקבוקים, ספינקס מצרי, פסל החרות ועוד כהנה וכנה והכל – מזקיפים ונטיפים. היציאה היא לגבעה גבוהה ( 160 מדרגות טיפוס!) המשקיפה מלמעלה על יואנינה והאגם.

טיול בחבל זגוריה המצטיין בהרים מיוערים, גיאיות ופסגות וכפרים קטנים עם בתי אבן ואפילו רעפי אבן!

איגומנציה – עיירה חסרת ייחוד בחוף המערבי ממנה עלינו על מעבורת לאי קורפו.

קירקירה – בירת קורפו. מוקפת ים. בתיה מזכירים סגנון איטלקי. חלקם זקוקים לשיפוץ וצביעה דחופים. ליד הים יש כיכר גדולה מלאה ערוגות פרחים צבעוניים ומוקפת בתי קפה הומים. במרכזה רוכבים ילדים על אופניים ומכוניות משלהם. במרחק מספר רחובות משם יש מדרחוב אלגנטי שלכל אורכו ניצבים עציצי גרניום ענקיים הפורחים באדום-עז.

סיור באי מבאר שהמוטו כאן הוא נופש. כפנינים במחרוזת שזורות עיירות הקיט סביב החוף המפורץ. בכל עיירה יש מלונות, חדרים להשכרה, מסעדות, טברנות וחנויות לממכר מזון, שתייה ומזכרות. עקבות השלטון האנגלי ניכרים כאן בשלטים המרובים באנגלית וגם בידע הלשוני שמפגינים המקומיים. מכל מפרצון בכביש הפתלתול נשקף נוף מהמם של הים, המפרצים וההרים המיוערים.

ק”מ אחדים דרומית לקירקירה נמצא ארמון ארכיליון. על הר המשקיף אל הים, בתוך חורשת אורנים וזית, בנה הקיסר פרנץ-יוזף ארמון תענוגות לרעייתו אליזבת (סיסי). היא הייתה בדיכאון לאחר מות שני ילדיה. הארמון, הנטוע בלב הנוף הנפלא של קורפו, היה מיועד להביא לה נחמה. אכן, נולדו לה שם שני ילדים נוספים.

היא הייתה מאוהבת באכילס המיתולוגי ולכן קראה לארמון הלבן על שמו. בגן הנהדר ניצב בגאון פסלו של אכילס, הלוחם האגדי. בחלק אחר של הגן, שוכב אכילס (המפוסל) על צדו וידו האחת שולפת את החץ שננעץ בעקבו. כאשר הגענו למקום, הוא היה מוצף קבוצות של הולנדים וגרמנים. מסתבר שסיפורי אהבה טרגיים ממגנטים אליהם תיירים מכל רחבי העולם!

בדרך למעבורת שתחזיר אותנו ליבשת, עברנו בעוד כמה עיירות ציוריות חביבות.

מאיגומנציה לעיירה פארגה הבנויה על צלע הר ובתיה נושקים לים. בעיירה טיילת יפה בצורת קשת. את בתי הקפה גדשו המוני הולנדים שרופים בדרגות צלייה שונות: מאדום לוהט ועד חום כהה המהווה ניגוד חזק לשערם הבהיר. מצאנו חדר אצל גברת המשכירה חדרים על אם הדרך לפארגה. החדר היה גדול, נקי וחדיש. השירותים – ברמת מלון חמישה כוכבים והמחיר – עשרים וחמישה יורו! היא המליצה לנו על המסעדה של אחיה במרחק שני ק”מ מביתה. ישבנו על מרפסת גדולה הצופה אל הנוף ההררי, נשמנו אוויר קריר ונעים ואכלנו ארוחת שלוש מנות מעולה. כל זה תמורת עשרים ושניים יורו בלבד!

בכלל, לא הייתה לנו שום בעיה במציאת מלון, או חדר, והמחירים נעו בין עשרים וחמישה יורו, כאמור, לחמישים וחמישה בהתאם למקום ולתנאים.

אנטירריו – עיירה בה עולים על גשר ארוך ומשוכלל ביותר מעל הים שמוביל לעיירה ריו הנמצאת כבר בחצי האי פלופונס. תמורת המעבר גובים סכום של עשרה יורו.

דיאקופטו –מכאן יוצאים ברכבת שיניים לקאלבריטה. מאחר ולא הזמנו כרטיסים מראש, נותרו לנו מקומות רק לרכבת של 6:58 . לוח הזמנים של הרכבת נראה כאילו נעשה בידי מישהו שהיה חולה בזמן שהמורה לימדה עיגול מספרים : 6:58 , 8:09, 10:37 וכן הלאה…

הנסיעה הייתה חוויה מיוחדת. עוברים בתוך ערוץ קניון ווראיקוס. משני הצדדים קירות תלולים ועליהם צומחים עצי תאנה, דולב והרדופים. מתחתינו נראים נחלים גועשים, מפלונים וגשרי עץ. הנוף ממש מהמם. הנסיעה נמשכת כשעה בכל כיוון.

אולימפיה – אתר יפה בתוך חורשת אורנים וזית. הרבה אבנים, עמודים וחלקי מבנים. אצטדיון ענק בו נערכו התחרויות הראשונות. צריך הרבה דמיון כדי לראות את מה שמתואר בכתובים שהיה כאן לפני אלפי שנים. המוזיאון במקום מעניין ועשיר בפסלים יפים וממצאים הקשורים בתחרויות האולימפיות. היינו גם ברחבה שבה מדליקים את הלפיד האולימפי.

משם המשכנו דרומה עד שהעייפות גברה עלינו ואז מצאנו, בעיירה קטנה, חדר נקי, עשרים מטר מהים. החלפנו לבגדי ים וטבלנו במים הקרירים והנעימים. זה היה נפלא! בשעה שבע בערב השמש עדיין חזקה וגבוהה בשמיים ואפשר להתרחץ עד שמונה לפחות. לסיום היום הארוך – ארוחת דגים במסעדה על קו החוף. השקיעה המרהיבה – חינם אין כסף!

המשכנו דרומה לקאלאמטה וממנה לעיירות ליאונידיו וקוסמאס, עיירות יפות שהדרכים המובילות אליהן נחשבות ליפות ביותר ביוון (אם כי אינן קלות כלל ועיקר).

מיסטראס – עיר ביזנטית שנשתמרה די יפה (בפרט הכנסייה אגיה-סופיה), על צלע הר. יש לה היסטוריה מעניינת שאצלנו אינה מוכרת כלל. כדאי לקרוא על כך בספר.

נאפפליו – עיר לחופו של אגם. הייתה בירת יוון לתקופה קצרה. החלק העתיק שלה אלגנטי ונאה, עם בתים בסגנון ונציאני. כיכר ענקית בשם סינטגמה (כמו באתונה) וסביבה מרוכז כל אזור התיירות. טיילת יפה על החוף ובה שורת דקלים מרשימה.

התיאטרון באפידאורוס – מרוחק עשרים וחמישה ק”מ מנאפפליו. זהו התיאטרון היווני הגדול ביותר שנשתמר כמעט בשלמותו. המראה ממש מרשים והאקוסטיקה נהדרת. גם היום נערכות שם הופעות ענק. פרט לתיאטרון ישנם גם שרידי מקדשים (קשורים באל הרפואה המיתולוגי) השוכנים בתוך חורשת אורנים נעימה המשרה צל ושלווה על האתר כולו.

מיקנה – אתר מעניין בראש הר ובו שרידי התרבות המיקנית הקדומה. הכל נקי, מסודר ומשולט להפליא.

לסיכום – יש ביוון שילוב מופלא של היסטוריה, עתיקות, חופים, נופים ובני אדם נחמדים הלהוטים לעזור לתייר בכל דרך, מומלץ!

פרטים אודות מחבר המאמר:

אם לשלושה וסבתא לארבעה. מורה ומחנכת לשעבר,

גרה ברחובות ואוהבת לפרוש כנף ולטייל בעולם.

אוהבת לכתוב ופרסמה כבר שני ספרים:

“תחנות בזמן” – קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה

“סוד במשפחה” – רומן שעלילתו מתרחשת בישראל ובפאריז.

מקור המאמר: http://www.reader.co.il/article/20661/שבועיים-ביוון

לחצו כאן להשכרת רכב ביוון

Share on Facebook

מאת: יונה דורון

יצאנו מברלין בכביש המהיר מגדנבורג – לייפציג, אל אזור הרי ההרץ, מרחק 200 ק”מ מברלין. תחנתנו הראשונה הייתה העיירה קדלינבורג הבנויה על גדות נהר ובתיה העתיקים , בשלל צורות וצבעים, שובים את הלב. חזיתות הבתים צבעוניות, מעוטרות פסלונים וגמלונים בגגות. טיילנו בה כשעה והמשכנו לעיירה וורלינגרודה – השער להרי ההרץ. מצאנו חדר במלון שלושה כוכבים יפה ששמו אלטורה. המלון ניצב מול תחנת הרכבת ושם, ממש כמו בשיר, קטר קיטור ישן, עמד והעלה עשן. זהו קטר המופעל בעזרת פחמים. בבוקר מצטרפים אליו מספר קרונות ומובילים את המטיילים במסלול המקיף את הרי ההרץ. אנו בחרנו לעשות זאת בעצמנו.

הבתים בעיירה וורלינגרודה בנויים מאבן, מחושקים בעץ וגגותיהם מחודדים. לטייל ברחובות ובסמטאות הצרות ולחשוב שכך נראו הם גם לפני ארבע מאות וחמש מאות שנה ! הניגוד בין הבתים העתיקים והרחובות מרוצפי האבן לבין המכוניות החדישות, האנשים בלבוש המודרני ומוצרי הטכנולוגיה החדישים בחנויות מעניק לחוויית הטיול פן נוסף. ובגרמניה, כמו בגרמניה, הכל נקי מסודר ומטופח.

דבר אחד בכל זאת הפריע לי – בשעה שש, עדיין באור יום מלא, נסגרות כל החנויות ונסגרים בתי הקפה. הרחובות מתרוקנים והפעילות עוברת למקומות סגורים כמו מסעדות או בתי מלון. קשה היה להתרגל לסדר היום המוזר הזה.

למחרת המשכנו בדרכנו אל העיר גוסלאר. זו עיר עתיקה ביותר (נוסדה בשנת 922 !) וגם בתיה מחושקי עץ. יש לה ככר שוק גדולה ויפה, מוקפת בנייני ציבור מרשימים, יש בה מוזיאונים, כולל מוזיאון בובות מעניין, וארמון הניצב בראש גבעה גבוהה ושולט על כל הסביבה. מיטב האומנים ובעלי המלאכה קשטו את חזיתות בית העירייה וכמובן את הכנסיות ויצירותיהם ממשיכות להקסים את המבקרים גם מאות שנים לאחר מותם. נשארנו ללינת לילה בצימר גדול ומרווח, ממש מול הארמון. הגשם הטורדני שירד למחרת ללא הפוגה, הבריח אותנו ממנה בתקווה למצוא מקום יפה שאינו גשום.

באד-הרצבורג, עיירת מרפא אלגנטית, הייתה העיירה השלישית בה בקרנו. הלכנו לכל אורכו של המדרחוב הארוך המשופע חנויות יפות, בתי קפה ומספר מסעדות. בסופו יש פארק גדול ומטופח שבמרכזו מעיינות המרפא והספא המפואר. הגשם פסק, האוויר היה רענן ונקי וכיף היה לטייל בשבילי הפארק הירוק.

הטיול עורר את תאבוננו ונכנסנו לבית קפה יפה והומה (שהיה מחומם ! ביולי !), לגמנו קפוצ’ינו טעים ונגסנו בעוגה טרייה.

משם המשכנו לעיירה בראונלאגה שבה בתי עץ מהודרים ומעלית לסקי, ממש ברחוב הראשי. ההליכה באוויר הקריר (תוך כדי מחשבות על החום והלחות השוררים בארץ בחודש יולי) העירה שוב את התיאבון (שלא ממש נרגע בעיירה הקודמת…) ונכנסנו למסעדה יוונית להשביע את רעבוננו. הארוחה הייתה סבירה, לא יותר, ובסיומה הביא לנו המלצר שתי כוסיות גראפה שממש “הורידו” את האוכל וגרמו להרגשה טובה.

מאחר והחשכה יורדת רק בסביבות השעה 22.00 , אפשר להספיק הרבה. הדרמנו לעיר מונדן, יפהפייה ימי-בינמיית מטופחת הבנויה בין שני נהרות וזכתה במדליית זהב ממשלתית על שהצליחה לשמר את רבעיה העתיקים בצורה מופלאה. העיר העתיקה מוקפת חומה שבה נותרו שבעה מגדלי הגנה. הבתים עתיקים, מחושקי עץ ועטורים ציורים וכתובות. בית העירייה, המצוי בכיכר השוק, הוא בעל חזית צבעונית ומקושט פסלונים וגילופים מרהיבים. בכל שעה מתרחש אירוע קצר של נגינת פעמונים והופעת דמויות מתוך השעון הגדול הקבוע במרכזו והתיירים מתקבצים לצפות במופע. ההליכה על גשר האבן מעל אחד הנהרות הובילה אותנו ליצירה של הישראלי מיכה אולמן הניצבת שם ומוכיחה שוב שבמקומות רבים ובלתי צפויים ניתן למצוא את שם ישראל. בהמשך הדרך מגיעים לאי קטן שבו גן פסלים נאה.

אספר כאן על חוויה חביבה : נכנסנו לעיר ישר לבית המלון המפואר ביותר. פקיד הקבלה האדיב אמר לי שיש לו חדר במחיר 126 אירו, כולל ארוחת בוקר. מאחר והמחיר נראה לי יקר מדי הצעתי לבעלי שננסה את מזלנו במקום נוסף. החנינו את הרכב והלכנו לרחוב הסמוך למלון. מצאנו שם צימר קטן אך מכיל את כל הדרוש לנו, במחיר 43 אירו בלבד ! בעלת הצימר, גרמניה סימפטית ופשוטה, הכינה לנו ארוחת בוקר טעימה ומוקפדת במרפסת הסגורה שלה. היינו לבדנו וההרגשה הייתה ביתית.

טיולנו בהרי ההרץ הסתיים ויעדנו הבא הייתה העיר ויימר (בירת הרפובליקה של ויימר עליה למדנו בספרי ההיסטוריה). שמונה ק”מ ממנה מצוי מחנה הריכוז בוכנוואלד והרגשנו חובה מוסרית לבקר בו.

זה היה היום הקר ביותר בטיולנו. הקור בחוץ התאים לקור הנורא שמשדר המקום הזה. בתוך יער בוכנוואלד גלחו הנאצים חלקה גדולה והקימו בה את המחנה. הם אפילו סללו מסילת רכבת מיוחדת למקום. המחנה נועד לאויבי המשטר. בתחילה היו אלה הקומוניסטים ואחר כך היהודים, הצוענים ושבויי מלחמה רוסים.

בכניסה לאתר קבלנו מכשיר אודיו (באנגלית) ומפה (לא במיוחד ברורה) והתחלנו להלך בשבילים. מרבית הבניינים סגורים ושלטים מסבירים למה נועדו. הכניסה למחנה עצמו היא דרך שער אשר משני צדדיו גדר (חשמלית בעבר) ומגדלי שמירה. מגרש המסדרים הענק מכוסה אבני חצץ. עמדתי בו ודמיינתי את ההוצאות להורג שנערכו בו, את העינויים וההשפלות והרוח הקרה הקפיאה את דמי.

הבלוקים שבהם התגוררו האסירים אינם קיימים, רק מקומם מסומן ומשולט. בבניין גדול ששימש מכבסה לאנשי הס.ס. יש תיעוד של כל הזוועות שנעשו במחנה הזה. צילומים, מסמכים ומכתבים- הכל מצמרר. אי אפשר לקרוא את כולם ובשלב מסוים ויתרתי ועברתי רק כדי להתרשם.

משם המשכנו למקום הנורא מכל – תאי הוצאה להורג והמשרפות. אין מילים בפי לתאר את ההרגשה הזוועתית שמעורר המקום הארור הזה.

שלוש השעות במקום היו די והותר עבורי. בדרך למגרש החנייה התחיל גשם דוקרני והרוח קיפלה את מטרייתי לשניים. המראות הקשים ליוו אותי עוד שעות רבות והופיעו גם בחלומות הלילה.

ויימר הייתה גם היא גשומה, כמו לשמר את הכאב והעצבות שמלאו את לבי. מול תחנת הרכבת הראשית מצאנו מלון יפה, עטור שלושה כוכבים. המחיר, 108 אירו, לא הרתיע אותנו מאחר ובקשנו חוויה מתקנת. אכן זכינו לה. קבלנו ממש סויטה מרווחת עם פינת סלון, שולחן כתיבה, חדר ארונות ושירותים מפוארים עם כל החידושים הטכנולוגיים. החלטנו להקדיש את שארית הערב למנוחה.

למחרת התבהרו השמים ויצאנו לסייר במרכז העיר העתיקה. ניכר שהייתה זו עיר בירה, בניינים מפוארים וגדולים, כיכרות מרוצפות אבן, פסלים, מזרקות ושוק ססגוני. כדאי לקרוא קצת על העיר ועל האישים המפורסמים שהתגוררו בה (גתה, שילר ועוד) ופסליהם מפארים את מרכזה.

עלינו על הכביש המהיר כשמטרתנו היא העיר דרזדן. כידוע, זו העיר שהופצצה קשות על ידי בנות הברית (למרות שלא הייתה לה חשיבות צבאית), כעונש על מעללי הצבא הגרמני במלחמה. בלילה אחד ירדו עליה אלף (!) מטוסים וכתשו אותה. 35,000 איש נהרגו באותו לילה.

הגרמנים שיקמו את העיר בדייקנות האופיינית להם ועתה זוהי עיר מדהימה ! יש בה ריכוז עצום של מוזיאונים, כנסיות, ארמונות (הצווינגר המפורסם), בית אופרה, ציור קיר ארוך – הכל בטווח לא גדול שאפשר להקיף אותו בהליכה רגלית.

דרזדן שוכנת על גדות נהר האלבה והיא מכונה “פירנצה שעל האלבה” בשל ריבוי המוזיאונים שלה. גשר גדול מחבר את העיר העתיקה והעיר החדשה (שהיא חדשה רק בשמה ולא בבנייניה). בקרנו בכנסיות המפוארות, בבית האופרה ובמוזיאון הפורצלן. הביקור בבית האופרה נעשה רק בקבוצה עם מדריכה. הבניין מאוד מרשים. התקרה עשירה ומקושטת, הנברשות מדהימות ואני משערת שלצפות באופרה במקום הזה זו חוויה בלתי רגילה. במוזיאון הפורצלן יש אוסף ענק ומדהים באיכותו של כלים, כדים ופסלים מיפן, סין וגרמניה. אי אפשר לתאר במילים את מאות ואולי אלפי הפריטים, העיטורים, הצבעים והגוונים של המוצגים בו.

ביומיים ששהינו בה היו יחד אתנו עוד המוני תיירים מארצות שונות וכמובן שגם מקומם של הישראלים לא נפקד.

יש בעיר אזור ענק של חנויות גדולות. אלו הכריזו במודעות ענק על מכירות הקיץ המיוחדות שלהם וכמובן שלא התאפקנו וקנינו מתנות למכביר לכל בני המשפחה.

נותר לנו עוד יום אחד לפני השיבה ארצה. תכננו לבלות את הלילה האחרון במלון בשדה התעופה של ברלין כדי להגיע ללא לחץ לטיסת הבוקר שלנו. בדרך לברלין ירדנו מן הכביש המהיר לעיירה לובנאו. זו הייתה הסוכרייה של הטיול !

העיירה שוכנת בעמק השפרייוואלד. נהר השפריי מתפצל כאן לעשרות יובלים זעירים היוצרים רשת צפופה של תעלות. זו הסיבה שהעיירה נקראת “ונציה של הצפון”. בקצה הרחוב הראשי של העיר העתיקה נמצא הנמל. ממנו (ומעוד תחנות ביניים ביער) יוצאות גונדולות וסירות קאנו, עמוסות מטיילים, לשייט בתעלות. לאורך הדרך אדניות עם פרחים, בתי קפה, מסעדות ומוזיאון לשימור צורת החיים העתיקה באזור.

היה יום שמש מקסים. טיילנו ביער, חצינו גשרים מעל תעלות, ישבנו במסעדה על גדות אחת התעלות ואכלנו ארוחת דגים טעימה ובעיקר – צילמנו, צילמנו, צילמנו כדי שתישאר לנו מזכרת מן המקום הנהדר הזה !

פרטים אודות מחבר המאמר:

אם לשלושה וסבתא לארבעה. מורה ומחנכת לשעבר,

גרה ברחובות ואוהבת לפרוש כנף ולטייל בעולם.

אוהבת לכתוב ופרסמה כבר שני ספרים:

“תחנות בזמן” – קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה

“סוד במשפחה” – רומן שעלילתו מתרחשת בישראל ובפאריז.

מקור המאמר: http://www.reader.co.il/article/47543/גרמניה-מסלול-למתקדמים

לחצו כאן להשכרת רכב בגרמניה

Share on Facebook

המסלול מעגלי ומתוכנן לכ-7-9 ימים ועוד 3-4 ימים לברצלונה על פי בחירתכם.

את המסלול הזה עשינו לפני כשנה, עם ילדה בת שנה וחצי ורכב שכור. מיד עם נחיתתנו בשדה התעופה בברצלונה (BCN) מיהרנו ולקחנו את הרכב ויצאנו מגבולות העיר. ההחלטה שלנו היתה שאת הטיול אנו עושים לפני חקר ברצלונה, וזו גם ההמלצה. אולם אם יש איזשהו ארוע או פסטיבל שמתקיים באזור ורוצים הגיע אליו- ניתן בקלות להתחיל את הטיול בברצלונה ולעשות את המסלול המעגלי אחר כך.

רוב הטיסות הסדירות יביאו אתכם בסביבות הצהריים- מה שאומר שמשדה התעופה מתקדמים ככל שניתן צפונה אל קוסטה בראבה.

היום הראשון

מיד עם היציאה משדה התעופה, יוצאים עם הרכב צפונה, בכיוון כללי של מטארו (MATARO). עד למטארו הדרך משעממת כך שמומלץ לבחור בכביש האגרה המהיר יותר C-32. מהרגע שעברתם את מטארו, הנופים בכביש החוף N-11 מתחילים להשתפר בהדרגה וכדאי לבצע את הנסיעה בכביש הצמוד לחוף הים. כביש זה איטי יותר מC-32 שהוא כביש אגרה, אך מוביל אתכם בדרך נופית יותר. שימו לב, בכביש זה המהירות מוגבלת יחסית, והשוטרים והמצלמות מנפקים במרץ דוחות לממהרים.

את הלילה הראשון מומלץ לבלות באזור Tossa De Mar, אבל זה תלוי בשעת ההגעה שלכם לברצלונה וקצב ההתקדמות. בכל מקרה, אם סגרתם מלון מראש ואתם בלחץ של זמן, ניתן לבצע את רוב הנסיעה על כביש האגרה המהיר.

מכאן, ובתלות במספר הימים שאתם מעוניינים לבלות באזור החוף, מומלץ להתחיל את מסלול הפרדורים של קוסטה בראבה לעמק ואל-ד’ארן.  המסלול הזה נותן את היום הראשון בפראדור המצויין של Aiguablava, וממשיך פנימה אל עבר העיר Vic. תאור המסלול שלנו מתאים ללינה בפארדורים אלו, אולם אם אתם מחפשים מלונות בתקציב נמוך יותר- פשוט מצאו מלונות אחרים באזור הקרוב. (שימו לב שהמסלולים בפראדורים משתנים מדי פעם, ולא בהכרח תמצאו דווקא את המסלול הזה).

היום השני

את היציאה מטוסה דה-מאר חובה לעשות כבר על הכביש הצמוד לחוף. כביש מפותל ומרהיב עם פינות עצירה לצילומים של החופים הפראיים של קוסטה בראווה.

בהמשך הדרך, מספר גדול של עיירות חוף, כולן נראות פחות או יותר אותו הדבר, עם חופים קסומים ומסעדות חביבות לצהריים.  משם- אנחנו המשכנו לגירונה (יש לבטא ח’ירונה) לביקור בעיר העתיקה שחלק מבתיה נושקים לנהר וברובע היהודי המפורסם.

היום השלישי

ביום הבא, בחרנו להתמקד במוזיאון דאלי הנמצא בפיגארס. כדאי מאוד לשים לב לשעות הפתיחה, ועוד יותר מומלץ לא להגיע למקום בסופ”ש (שבת-ראשון) כאשר תיירות הפנים מייצרת עומס בלתי נסבל.

בהמשך היום חזרנו בחזרה למלון (פראדור) באיגו-בלאבה הנמצא ליד BEGUR מצויידים בבקבוק יין טוב מתוצרת מקומית, מספר גבינות ולחמים טריים. את הצהריים והערב הקדשנו להנות מהמלון, הנוף המדהים מהמרפסת המשקיפה על החוף הסלעי והאויר (בשילוב מוצלח עם הגבינות והיין- לא לשכוח פותחן…)

היום הרביעי

רוזס, קאדק’ס. אם לא נמאס לכם מ”דאלי” -  וגם אם כן – קאדק’ס נמצאת מעבר למעבר הרים מזרחית לפיגארס.בביקור בקדאקס יש חניון גדול בכניסה לעיירה, עם חניה בתשלום של יורו בודדים. אין מקום לחנות בתחומי העיירה, החוף של קדאקס נפרש מהעיירה כשברקע סירות המפליגות בים הפתוח.

מכאן, דרך כביש N-260 לפראדור ויק-סאו.

היום החמישי והשישי

ללא ספק הפראדור המדהים ביותר שהיינו בו. מדובר על טירה של ממש, שבשילוב הנכון עם הגעה בערב/לילה גשום אחרי נסיעה של מספר ק”מ  בכביש צדדי מזכירה את מיטב סרטי האימה. המיקום של הפראדור בקצה ההר מבטיח רוחות עזות  ונוף מטמטם. באור יום מומלץ להסיט את הוילונות בחדר לנוף שנראה כאילו נגזר מתמונה של צייר יצירתי במיוחד. דרך אגב, אותו נוף נשקף גם מחלונות השרותים במלון…

ישנו מנזר לא רחוק שניתן לטייל אליו על המצוק ממש כאשר הביקור שם מלווה בהליכה על הסכין של ההר. מומלץ.

העיר VIC- עיר עתיקה, אפשר לותר עליה, אך מצד שני למי שמחפש אוכל לא במסגרת המלון – זה אחד המקומות היחידים לאכול באזור.

היום השביעי והשמיני

עוד שתי לילות בפראדור Seu D`Urgell  שלוקח אתכם יותר פנימה. הנסיעה לפראדור יפה ומהנה. ניתן לעצור בפינות קסומות לאורך הדרך לצהריים. אם אפשר, מומלץ לבחור פינות לצד הנהרות הזורמים באזור. הפראדור הזה הוא גם תחנת היציאה הקרובה ביותר למעוניינים להגיע לאנדורה מבלי ללון בה. אנחנו הקדשנו לאנדורה יום שלם.

המשך יבוא…

Share on Facebook

כתב, טייל וצילם: מאיר רוטברג

ראשית , טוסקנה עם המשפחה??? זה לא טריוויאלי, אם הילדים לא אוהבים נופים, כנסיות, מבצרים, מנזרים אלא מחפשים “אקשן” כמו גני הרפתקאות, זה לא המקום בשבילכם, כאן זה מעולה לטיול רומנטי עם זוגתך או עם המשפחה שכולם אוהבים טיול שכזה.

שהייה

מלון או ווילה להשכרה, אבסולוטית מלון יותר כדאי לזוג אולם שאנחנו כבר 4 אנשים העיסקה כדאית רק דעו את המגבלות ,
לא בכל ווילה יש מזגן, לא כל אתר מראה ואומר את האמת,
זיכרו:
ווילה?האם כולל ניקיון סופי?? זה לפחות 40 או 50 יורו?
כולל חניה? חשמל?? שימו לב יש תשלום אקסטרה לחשמל,
האם יש מצעים ומגבות?? גם אם יש לא מחליפים אותם אלא אם תבקשו וזה עולה אקסטרה.
הייתרונות: אדירים , בכל מקום שתבחרו יש תיירות שכזו,  גם כך כל היום בדרכים.

רכב

זה עניין של העדפה אישית , אחד ייקח פוקוס ב 40 יורו ליום(לא להתפתות לדילים הכל חארטא נטו, דאגו לקחת את הכיסוים המקסימלי כולל כל הכיסויים מהארץ שלא תגיעו לשם ואז מסתבר לך,אופססס לא כולל ביטוח וזה עוד 15 יורו ליום,
רכב זה אישי, אני לקחתי אלפא 159 טורבו דיזל, חברה איטליה זה לא רק הרים וכבישים צרים זה גם a1 , וחוץ מזה רכב חזק זה בטיחות אקטיבית ולעקוף בעליה צריך רכב שיודע להאיץ חזק ומהר.

טיסות

חלק יחסכו ויטוסו בצארטר אני העדפתי טיסה סדירה,
אלאיטליה יוצאת בשעות מוזרות מהארץ טסה ב 05.30 וחוזרת ב22.30 מרומא, בקיצור לילה לבן אבל מה? נוחתים ברומא ב 8.30 לוחים הרכב והרווחתם יו.

לטיול של 8 ימים בטוסקנה בחרנו להתמקום ליד סאן גימיניאנו בכפר קטן בשם פנקולה, ביית בשם קאסה לרי שמנוהל על ידי משפחה ויש להם כ 10 דירות חלקן קומת קרקע חלקן עליונות וגדולות יחסית עם חניה תת קרקעית צמודה בריכה , בלב הנוף והכרמים.

היום הראשון

בקיצור לקחנו הרכב נסענו על האוטוסטרדה הגענו לבית פרקנו הציוד והופ יצאנו לסייר בסן גימיניאנו.

היום השני

דרך הכפרים הקטנים לפיזה סן מיניאטו ועוד
נסיעה דרך השיבילים הצדדיים משמעה להנות ממשהוא שונה, הנופים מהממים, הדרכים מעניינות ואם גם חשקת בנהיגת ראלי אמיתי עם כל הסיכונים בכך יש לך את כל האופציות.

בצד הדרך נתקלנו במייבש כביסה מתוצרת מקומית

או לדוגמא

סן מיניאטו הינה בירת פיטריות הכמהין, עיר קטנה מעניינת בעל ארמון ומגדל תצפית , למען הסר ספק באיטליה 99 אחוז עולה כסף כניסה וגם תמורת הזכות לטפס 200 מדרגות עץ לתצפית זה שניים וחצי יורו לראש,
שימו לב לצורת הכפר מעיין רחוב אחד מתפתל, הכפר נשתמר כך מאות שנים

לא התאפקתי לצלם ברחובות סאן מיניאטו

הגענו לפיזה, בינינו, אם לא הבנות שרצו לראות זה פשוט בזבוז זמן

חזרנו דרך הכפרים וזה נוף אופייני

היום השלישי- פירנצה

קמים בבוקר, 60 ק”מ , ממש בקטנה:) מגיעים לפירנצה,

תכננו הגעתכם בקפידה, אסור לחנות שלא במגרש חניה אחרת יגררו לך את הרכב,
המקום המועדף זה בתחנת הרכבת המרכזית יש חניון תת קרקעי ענק,ומשם הכל ברגל.
חוצים הכביש וישר ל פיאצה נובלה , על הפתיחה כבר כנסיה מעניינת ,
מרחק 10 דקות הליכה והנה אתה בדואמו.
עצה: ריכשו מפה של פירנצה, המפות בספרים אינן ברורות דיין,
אל תתקמצנו על כמה שקלים זה שווה את קיצור הזמן,

שימו לב לכמויות האנשים בדואמו, תמיד מלא שם לא רק בעונה

פיאצה סן מרקו,

יצאנו מפירנצה נסענו לאזור פיסטויה , ערים עתיקות ,אזור מדהים אוכל טובבבבב

היום הרביעי

סנטה פיורה , אחד המקומות הכי יפים שיש באיטליה , עיר ימיביניים שנשתמרה כמות שהיא

רחובות צרים, בכניסה למתחם זה יום שוק עם ירקות ונעליים

זו המסעדה, נו באמת אני לא רוצה לספר מה אוכלים,
רק אומר כי בעל המסעדה לא מדבר מילה באנגלית תיקשרנו על בערך,

4 אנשים ,6 מנות עיקריות יין ומיים מינרלים ,
פילה מניון,
תבשיל ארנבת,
פסטה עבודת יד כמובן בולונז
עוד קערת פסטה ,
טרוטה
וקינוח
60 יורו ,
אוכל שמיימי

הפרלמנט המקומי

משם המשכנו לאצידסו ולכל האזור

היום החמישי

היה מדהים, טיפסנו צפונה צפון מזרח פירנצה דרך מעבר האלפים

מנזרים רומנסקים על הדרך


אכלנו שחיתות על במסעדת אל צאדורה, נשבע לכם כי לבעלת הבית יש שפם יותר גדול משלי

האם יש צורך להבהיר מה אכלתי?

הגענו לבית בד משפחתי שקיים מ 1500 לארוחת טעימות שמן זית

שימו לב לאבני הריחיים

כככה דוחסים את השמן אחרי אבני הריחיים

סבונים משמן זית


ארוחת טעימות ,כל בקבוק סוג שמן זית מובחר בטעמים שונים

כתב, טייל וצילם: מאיר רוטברג

עברו לעמוד השכרת רכב באיטליה

Share on Facebook